החלטה בתיק בר"ע 12030-01-12

השופטת לאה גליקסמן :

1.      בקשת רשות ערעור סבה על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (דמ"ש 4811-02-11), בו נדחתה תביעתו של המבקש כנגד המשיבה.

2.      הרקע לבקשה:

2.1.  המבקש עבד אצל המשיבה במשך כשישה שבועות, מיום 11.8.2012 עד יום 21.9.2010. תפקידו של המבקש היה טכנאי התקנות.

2.2.  תנאי עבודתו של המבקש הוסדרו בהסכם עבודה, בו נקבע, בין היתר כי שכר היסוד שלו עומד על סך של 5,000 ש"ח ברוטו, גמול בגין שעות נוספות 1,000 ש"ח ברוטו, ועבור עבודה בימי שישי תשולם תוספת של 200 ש"ח. כן נקבע כי המבקש יהיה זכאי לבונוס, ככל שסכום החשבוניות שתנפיק המשיבה בעד התקנות שביצע יעלה על 120,000 ש"ח לחודש, כאשר בעד כל תוספת של
10,000 ש"ח לסכום החשבוניות יהיה המבקש זכאי לבונוס בסך של 400 ש"ח.

2.3.   בתביעתו טען המבקש כי לאחר סיום עבודתו המשיבה נותרה חייבת לו הפרשי שכר בעד חודש ספטמבר 2010 ובעד עבודה ביום שישי, פיצויי הלנת שכר, תמורת הודעה מוקדמת, בונוס בסך של 2,000 ש"ח ופיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע.

2.4.  בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המבקש על כל עילותיה וחייב אותו בתשלום הוצאות בסך של 3,000 ש"ח. בית הדין האזורי ציין כי עדותו של המבקש הייתה "לא ברורה, לא קוהרנטית ולא אמינה" , כי המבקש לא יכול היה אפילו להעיד בעד איזה חודש הוא תובע הפרשי שכר או מה הייתה תקופת עבודתו, ולא מסר גרסה מפורטת להוכחת טענותיו; המבקש לא פירט באיזה יום שישי עבד ולא קיבל שכר עבורו, ולא נסתרה גרסת המשיבה כי עבד בשני ימי שישי ובעדם קיבל שכר בהתאם להוראות הסכם העבודה; המבקש אינו זכאי להפרשי שכר בעד חודש ספטמבר 2010, לנוכח העובדה כי עבד בפועל בסך הכל 5.5 ימים, וביתר הימים היה בחופשת מחלה בעדה קיבל דמי מחלה, ובפועל קיבל שכר מעבר למגיע לו בעד חודש ספטמבר 2010; המבקש לא צבר אפילו יום חופשה אחד, ובפועל שולם לו שכר בעד שני חצאי ימי חופשה וכן בעד יום 21.9.2010 בו לא עבד כלל; גרסתו של המבקש כי הובטח לו בונוס בעל פה בנוסף לבונוס בהסכם העבודה לא הוכחה; המבקש לא הוכיח כי התקיימו תנאי הזכאות לבונוס על פי הוראות הסכם העבודה; המבקש היה זכאי להודעה מוקדמת בת יום אחד, וזו ניתנה לו בפועל כיון ששולם לו שכר בעד יום 21.9.2010 בו לא עבד; בהתחשב בתקופת העבודה הקצרצרה, במהלכה נעדר המבקש רבות מעבודתו, לא היה זכאי המבקש להליך שימוע.

פסק דינו של בית הדין האזורי הוא מושא בקשת רשות הערעור בפני.

3.      המבקש טען כי הוא, סטודנט אשר מעולם לא הגיש תביעה, הרגיש "חסר אונים ומבולבל ולא מרוכז בשאלות שהופנו אליו ו/או בתשובות שמסר" בשל העובדה שהדיון הופסק לכשעה, מאחר שבא כוחו לא חש בטוב, ועל כן שגה בית הדין האזורי בכך שמצא דופי באמינותו והטיל עליו "הוצאות ראויות". לגופו של עניין טען כי שגה בית הדין האזורי בחישוב שכר חודש ספטמבר 2010, לנוכח העובדה שהמשיבה שילמה שכר חלקי בהתאם לימי העבודה בפועל (17/22), ומשכר חלקי זה ביצעה הפחתה נוספת בגין ימי היעדרות. בהקשר זה נטען גם כי בית הדין האזורי שגה עת בתביעה להפרשי שכר חודש ספטמבר 2010 הביא בחשבון גם את השכר ששולם למבקש בעד חודש אוגוסט 2010, וכן בקביעתו כי דו"ח האקסל שהומצא על ידי המשיבה הוא דו"ח נוכחות; בית הדין האזורי שגה בקביעתו כי המבקש לא היה זכאי להודעה מוקדמת בהתאם להוראות החוק; בית הדין האזורי שגה בקביעתו כי לא הוטלה על המשיבה חובת עריכת שימוע לפני פיטוריו של המבקש; בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי המבקש לא קיים את התנאים לבונוס; בית הדין התעלם מסתירות שנפלו בעדויות מנהל המשיבה.  בבקשת רשות הערעור עתר המבקש לחייב את המשיבה לשלם לו הפרשי שכר חודש ספטמבר 2010, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מתן שימוע כדין ובונוס.

4.      המשיבה טענה כי יש לדחות על הסף את בקשת רשת הערעור משלא הצביע המבקש על טעות עובדתית או משפטית שנפלה בפסק דינו של בית הדין האזורי ובשל היותה נגועה בחוסר תום לב; אין מקום להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית המבוססות על התרשמותה מהעדויות. בהקשר זה נטען כי בא כוחו של המבקש נכח במהלך כל הדיון, ואין לקבל את הגרסה כי בשל העובדה שבא כוחו לא חש בטוב נפגעה עדותו של המבקש;  בית הדין האזורי התייחס בפירוט לכל רכיב תביעה ונימק במפורט את דחייתו; אין לאפשר למבקש להעלות בבקשת רשות הערעור טענות חדשות או לצרף ראיות ומסמכים שלא הוגשו בבית הדין האזורי.

5.      לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.      הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות [דב"ע נז/212 - 9 קוריאט - שובל, מיום 27.4.1998]. בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל, ולא מצאתי בנימוקי הבקשה הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בעניין הערכת עדותו של המבקש או מהימנותו של דו"ח הנוכחות.

7.      אשר להפרשי שכר חודש ספטמבר 2010: לטענת המבקש, המשיבה הפחיתה משכרו פעמיים: פעם אחת  - עת חישבה את שיעור שכרו לפי מספר ימי עבודה בפועל בחודש ספטמבר 2010, כך ששכרו הועמד על 0.77 משכרו המלא על פי ההסכם; פעם שנייה -  עת הפחיתה מהשכר חלקי  ימי היעדרות. אולם, בטיעון זה מתעלם המבקש מכך שבמהלך חודש ספטמבר 2010 שהה בחופשת מחלה, ובשל תקופת עבודתו הקצרה לא היה זכאי לתשלום שכר בעד כל ימי המחלה, אלא רק לתשלום חלקי, ששולם לו, כעולה מתלוש שכר חודש ספטמבר 2010, בנוסף לשכר העבודה. כאמור, אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לעניין מספר הימים בהם שהה המבקש בחופשת מחלה. טעות נוספות בחישוב המבקש היא התעלמות מכך שכאשר בסיס השכר מחושב על יסוד 22 ימי עבודה, יש להביא בחשבון רק את ימים א' עד ה',  ואין להביא בחשבון את ימי ו' (כאשר בעד יום ו' בו עבד המבקש שולם תשלום נפרד בנוסף לשכר ) ואת ימי השבת במניין ימי העבודה בפועל בעדם זכאי המבקש לשכר.  לפיכך, המבקש אינו זכאי להפרשי שכר בעד חודש ספטמבר 2010.

8.      באשר לתשלום בעד תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי על הפרת חובת השימוע: בניגוד לטענתו של המבקש בית הדין קבע כי המבקש היה זכאי להודעה מוקדמת בת יום אחד, אולם זו ניתנה לו עת שולם לו שכר בעד יום 21.9.2010 בו לא עבד.  המערער לא עבד חודשיים מלאים, ולכן לא היה זכאי לשני ימי הודעה מוקדמת. אין מקום להתערב במסקנתו של בית הדין האזורי כי בנסיבות המקרה לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין אי עריכת שימוע.

9.      באשר לבונוס: כאמור, בית הדין האזורי קבע כי המבקש לא הוכיח את גרסתו ואין מקום להתערב בקביעתו העובדתית. בהקשר זה אציין כי בעדותו בחקירה נגדית העיד המבקש כי בחתימת חוזה העבודה הובטח לו בונוס "חוץ ממה שכתוב בחוזה, בעל פה"  בניגוד לגרסתו בכתב התביעה כי הובטח לו בונוס עם סיום עבודתו.  הנה כי כן למבקש גרסאות סותרות בעניין המועד בו הובטח לו בעל פה תשלום בונוס, ושתיהן אינן מתיישבות עם הוראות חוזה העבודה, בו נקבעו קריטריונים ברורים לזכאות לבונוס, כאשר המבקש לא הוכיח כי התקיימו הקריטריונים.   לאור האמור, המבקש לא הוכיח את תביעתו לבונוס.

10.  סוף דבר - מהנימוקים המפורטים לעיל בקשת רשות הערעור נדחית.

11.  המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למבקש פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,  ד' כסלו תשע"ג (18 נובמבר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: